שיר
מאת משה שאיר
ראיתי שירים
צומחים מתוך האור
וידעתי
כי עם חושך פורחות המלים ונפקחות
לכל עומקן.
על כן המתנתי
עד ליל
בעודי ממטיר פנינים
מבהיקות מזוהר
ובכל פינות היום
טמנתי קמצוצי נפש למען ייפקחו עם הפריחה.
ראיתי ניצנים צומחים אל תוך הערביים
אך לא ידעתי אם תחת המישור
קלטה כבר הארץ את הנפש המדשנת.
רוויתי צמאונה בכאבים מרים
שנאגרו בשיפולי העיניים,
הנשמתי את הארץ
בנשמה
וחשתי כיצד חולף הזרם
בדרכו למעמקים.
עם ליל
נמס האור בתוך עיני
ובשארית צלילות רוחי ראיתי
כיצד קמל פרח - השיר
ונושר
אל בין הסלעים.
